פרשת בהר בחוקתי פניני תורה

  ismachmoshe.com

'ישמח משה דבר התורה שלך '

דף הבית פרשת השבוע העלון המודפס חגים ומועדים צור קשר
   

יום רביעי י"ד באייר התש"ע

 

עלונים אחרונים

דבר תורה פרשת אמור

דבר תורה פרשת אחרי מות קדושים

דבר תורה פרשת תזריע מצורע

דבר תורה פרשת ויקרא

דבר תורה פרשת ויקהל-פקודי

דבר תורה פרשת תצוה

דבר תורה פרשת משפטים

דבר תורה פרשת בשלח

דבר תורה פרשת בא

דבר תורה פרשת וארא

דבר תורה פרשת שמות

 דבר תורה פרשת ויחי

פרשת ויגש

פרשת מקץ

פרשת וישב

הלכות חנוכה

פרשת וישלח

פרשת ויצא

פרשת תולדות

פרשת חיי שרה

פרשת וירא

פרשת לך לך

פרשת נח

פרשת בראשית

פרשת דברים

דינים ומנהגים לבין המצרים

פרשת מטות מסעי

פרשת פנחס

פרשת בלק

פרשת חקת

פרשת קרח

פרשת שלח לך

פינת ההלכה חולין ס‘ ע“ב

 

רבי שמעון בן פזי רמי הקשה: כתיב כתוב ויעש אלוקים את שני המאורות הגדולים משמע שניהם גדולים, וכתיב ומיד כתוב את המאור הגדול ואת המאור הקטן. אמרה ירח (לבנה) לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד. אמר לה לכי ומעטי הקטיני את עצמך, אמרה לפניו, רבונו של עולם, הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון דבר נכון, דבר אמת אמעט את עצמי, אמר לה, לכי ומשול ביום ובלילה לכי ומשלי כלומר גם ביום וזו נחמה על כך שממעטת את עצמה אמרה ליה לו מאי רבותיה דשרגא בטיהרא מאי אהני מה חשיבותו של נר בצהרים - בשמש, איזו תועלת יש בו? אמר לה זיל ולימנו בך ישראל ימים ושנים לכי וימנו בך ישראל ימים ושנים - שנת הלבנה, אמרה ליה לו, יומא  נמי אי אפשר דלא מנו ביה תקופות גם ימים אי אפשר למנות תקופות בלי השמש - ועל פי התקופה מעברים את השנה, דכתיב שכתוב: והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים. אמר לה זיל ליקרו צדיקי בשמך לכי ויקראו צדיקים בשמך - הקטן, יעקב הקטן, שמואל הקטן דוד הקטן, חזיה דלא קא מתיבא דעתה ראה הקב“ה שאין דעתה מתיישבת עליה - שאינה מסתפקת בזה, אמר הקב“ה, הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח, והיינו דאמר וזהו שאמר רבי שמעון בן לקיש, מה נשתנה שעיר של ראש חדש, שנאמר בו לה‘ עולה ריח ניחוח אשה לה‘, ואילו בקרבנות רגלים כתוב ושעיר חטאת אחד, ולא נאמר בהם לה‘, אמר הקב“ה: שעיר זה יהא כפרה עלי על שמיעטתי את הירח. רבי אסי רמי הקשה כתיב כתוב ותוצא הארץ דשא בתלת בשבתא ביום שלישי בשבוע, וכתיב וכתוב וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ במעלי שבתא ופסןק זה נאמר על ערב שבת, מלמד שיצאו דשאים ועמדו על פתח הקרקע עמדו העשבים וציפו לגשם, עד שבא אדם הראשון וביקש עליהם רחמים התפלל וירדו גשמים וצמחו, ללמדך שהקב“ה מתאווה לתפילתם של צדיקים, רב נחמן בר בן פפא הויא ליה ההיא גינתא הייתה לו גינה שדי בה ביזרני ולא צמח זרע בה זרעים ולא צמחו, בעי רחמי התפלל וביקש שירדו גשמים, אתא מיטרא וצמח, ירדו גשמים וצמחו הזרעים, אמר, היינו דרב אסי זה כפי שאמר רב אסי שהקב“ה מתאווה לתפילתם של צדיקים.

 

סגולה לבנים- סגולות ישראל

 

רבינו האר“י ז“ל אמר לאחד, סגולה לבנים שיזהר מאוד וגם יזהיר אחרים על תוספת שבת בערב שבת ובמוצאי שבת.

 

 

 

 

 

פתגם השבוע  מאת - הגאון מווילנה - פתגמים נבחרים  - השתיקה

עבור כל רגע ורגע שאדם חוסם פיו זוכה בשבילו לאור הגנוז,

שאין מלאך ובריה יכולים לשער.

 

 

פרשת השבוע  שיחת השבוע פרשת בהר בחוקתי

זהירות בכבוד בית הכנסת

מספרים על שני חברים שהיו נפגשים בבית הכנסת בכל שבת, והם יושבים ומפטפטים באמצע התפילה,שבת אחת אמר האחד לחבירו, אמנם אסור לדבר על כך בשבת, אך ראיתי שהמכונית שלך מוצעת למכירה, החבר השני השיב בחיוב, והחל לספר בכמה מוכר את הרכב ומה יש ברכב, וניהלו החברים שיחה בניהם, בסופו של דבר אמר החבר, אולי תמכור לי את הרכב, ענה לו החבר, אסור לדבר על כך בשבת, אך אני אחשוב ואולי נדבר על כך בתפילת מנחה, בתפילת המנחה בא החבר ושאל ושוב שאל על הרב, ענה לו חבירו, מחילה, שבת היום אך במוסף כבר מכרתי אותו לחבר שיושב מצדך..

בסוף פרשתינו נאמר ”את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו אני ה‘“, מדוע סמך שמירת שבת ליראת המקדש, עפ“י המעשה שהבאנו הדבר מובן, הואיל וביום השבת באים אנשים רבים לבית הכנסת, שהוא מקדש מעט, ומצוי יותר שמדברים ומשוחחים בבית הכנסת ובשעת תפילה, ולעיתים גם בדברים שאסור לשוחח בשבת, על כן הסמיך שמירת שבת למורא מקדש להזהיר משיחה בטלה בבית הכנס, וכל שכן בשבת.

וכך כותב רבי אברהם סבע, ממגורשי ספרד שהגיעו לפאס, בספרו צרור המור (פרשת פקודי ופרשת בהר) שאחד הטעמים לגירוש ספרד משום שהיו יוצאים בזמן קריאת התורה מבית הכנסת לדבר שיחה בטלה, והיו עושים מריבות, מחלוקות וקטטות בבית הכנסת בשבתות וימים טובים, וכל זה לפי שלא הייתה להם יראת בית הכנסת, ומשום כך נאמר ”את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו אני ה‘“, להזהיר על מורא בית הכנסת בפרט ביום השבת.

וה‘ יזכנו לשמור קדושת בית הכנסת, וע“י שנשמור מורא מקדש מעט נזכה לבנין בית המקדש במהרה בימנו אמן! 

                                                                               

                      בברכת שבת שלום

הרב כפיר ברוך מבורך דדון

Parshat Emor


translate by Zachary Lubat

Written by: Rav Kfir Baruch Mevorach Dadon

Sefirat Haomer

The mitzvah of counting the Omer appears in this week’s parsha, and one must ask why the Torah hinged the counting on the Omer sacrifice “מיום הביאכם את עומר התנופה” and not just the holiday of Passover. Also, the counting is called “the counting of the Omer” and not “the counting of Shavuot”. Really, it would be more fitting to call it “the counting of Shavuot” because the goal of all the counting is to reach the holiday of Shavuot. Furthermore, at the time of the counting we remember the Omer sacrifice by saying “today is such-and-such from the Omer”. Why all of this?

The Seforno writes that the Omer sacrifice is a prayer for the harvesting of the wheat and thankfulness that on its ripening. The counting is a reminder for us to continue this prayer for the success of the harvesting of the wheat. With this it can be understood why we count “such-and such days from the Omer”, because the counting is the continuation of the Omer sacrifice until the holiday of Shavuot which is the time of the harvesting.

It is brought by the Avudraham, and in the book מטה משה in the name of Rebbe Yehuda Hachasid, that immediately after Passover everyone would go out into the field to start working with the wheat. Since they were not in the cities, they were not able to know when Rosh Chodesh Sivan was. Therefore, Hashem commanded to count the Omer so they would know when Shavuot is. He commanded them to count at night because at night they were not busy with work. With this it can be explained why it is called “the counting of the Omer”, because at this time the nation begins to deal with the wheat and we count between the sheaths of wheat.

It can also be explained through the Mishnah in Menachot which says that the Omer sacrifice was harvested with great fanfare. All the neighboring cities would gather there, all to thank Hashem for the wheat that he gave us. Immediately after the holiday, everyone would return to his own business and his own wheat harvesting. Due to routine, man may tend to forget about Hashem. Therefore, during the time we are dealing with the wheat we remember the Omer sacrifice, and just as we thanked Hashem then so we must continue to thank Hashem through the entire harvesting period.

May Hashem bless our bread and send blessing to our storehouses.

ממעינה של תורה פנינים לפרשת השבוע

 

”וידבר ה‘ אל משה מהר סיני לאמור, דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם.... וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו“, ושוב הכתוב אומר שנית: ”ולא תונו איש את עמיתו, ויראת מאלוקיך, אני ה‘ אלוקיכם, וכמו ששנינו כשם שאונאה אסורה בממקח וממכר לרמות במחיר זה את זה, כך אונאה אסורה בדברים: לא יאמר לו אדם למוכר חפץ בשוק, בכמה חפץ זה והוא אינו רוצה ליקח, ואין הדבר אלא לשחק במוכר בלבד, אם היה בעל תשובה לא יאמר לו:  זכור מעשיך הראשונים“; ואם הוא בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך; ומכפילות הכתוב בפרשתנו זו דרשוהו חכמים:  לא תונו איש את עמיתו - באונאת דברים הכתוב מדבר, אתה אומר באונת דברים או באונת ממון, כשהוא למעלה מכן: ”וכי תמכרו ממכר מיד עמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש אחיו“, הרי אונת ממון אמור, הא מה אני מקיים ומפרש מה שנאמר כאן שוב, לא תונו איש את עמיתו - באונת דברים, ועוד אמרו גדול חטא ועונש אונת דברים יותר מאונאת ממון... כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שפך דמים, וזהו שאומר הכתוב ”מוות וחיים ביד הלשון“.                                                 (מדרש רבה המבואר)

 

וכמעשה שהיה, אמר רבי שמעון בן גמליאל לטבי עבדו, שהיה כשר ונאמן, צא קנה לי נתח בשר טוב מן השוק, יצא וקנה לו לשון, לאחר ימים שוב אמר רבי שמעון בן גמליאל לעבדו, צא קנה לי נתח בשר גרוע מן השוק. יצא וקנה לו לשון, אמר לו, מהו זה, שכאשר אני אומר לך נתח בשר טוב אתה קונה לי לשון, וכאשר אני אומר לך נתח בשר גרוע אתה קונה לשון? ענה לו העבד: ממנה, מן הלשון הזו, באה טובה, וממנה - רעה. ומסביר כאשר הלשון הוא טוב אין טוב ממנו, וכאשר הוא רע אין רע ממנו, וכמשל אל הלשון המדברת עשה כן העבד בלשון הנאכלת. כפי שלמד מבית הנשיאות מאדונו, שפת הרמזים במעשים ללמוד חכמה ומוסר וזהו שכתוב מוות וחיים ביד הלשון.           (מדרש רבה המבואר)

   

השבת בזהר - בהר דף ק“י ע“ב

רבי חיא ורבי יוסי היו הולים בדרך ופגשו שני אנשים שהיו הולכים, ראו איש אחד בא ואמר להם בבקשה מכם תנו לי מזון פת לחם, שזה יומיים טעיתי במדבר ולא אכלתי כלום,סטה  אחד לצד הדרך הוציא מזון שהביא עמו לדרך ונתן לו האכילו והשקהו, שאלו חברו, מה תאכל בדרך, שהרי שלי אני אוכל, ענה וכי עליך אני סומך, ישב העני אכל ושתה ואת יתרת הלחם נתן האיש לעני. אמר רבי יוסי אולי נגזרה על האדם הזה גזירה ורצה הקב“ה להצילו והזמין לו את העני, בעודם שם, ישב האיש וישן תחת אילן אחד, וחברו התרחק ממנו, וישב במקום אחר, אמר רבי יוסי לרבי חיא נשב עתה נמתין ונראה את שיעשה עמו הקב“ה, והנה עיניהם רואות גחלת עם שלהבתה עומדת לידו, אמר רבי חיא אוי לו כי עתה ימות, ענהו רבי יוסי זכאי האיש שהקב“ה יעשה עמו נס, בתוך כך ירד נחש מן האילן שתחתיו נם לו האיש ורצה להרגו, קמה אותה שלהבת על הנחש והרגתו, הפנתה השלהבת ראשה והלכה, אמר רבי יוסי לרבי חיא לא אמרתי לך שהקב“ה רוצה לעשות לו נס, בעודם מדברים התעורר האיש מתנומתו והחל ללכת לדרכו, אחזו בו רבי חיא ורבי יוסי ונתנו לו לאכול ולאחר שאכל, סיפרו לו את הנס שעשה לו הקב“ה, אמר רבי יוסי כתוב בטח בה‘ ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה, אשרי האדם העושה טוב לאחרים משלו, כי בכך מעורר טוב אל כנסת ישראל ובמה מעורר אותה? בצדקה, ככתוב, וצדקה תציל ממות, משום שצדקה היא עץ החיים.


 

מועדים קרובים

 

 

 שלא לשנות הקדשים מקרבן לקרבן ספר החינוך שנו

 

שלא לשנות הקדשים מקרבן לקרבן, כגון שנחזיר השלמים אשם, או אשם לחטאת בזה והדומה לו יש בו לאו, ועל דבר זה נאמר כאן בבכור, לא יקדיש איש אותו, כלומר שלא יעשה הבכור, לא עולה ולא שלמים ולא קרבן אחר. ובאה הקבלה דלאו דווקא בבכור הקפיד הכתוב, שהוא הדין לכל הקדש מזבח, שכן אמרו בספרא אין לי אלא בכור, מנין לכל הקדשים שאין משנים אותם מקדושה לקדושה תלמוד לומר, בבהמה לא יקדיש אותו, ירמוז בכל בהמה קדושה בין בקדושה לקדשי מזבח או אפילו לבדק הבית שאין משנים אותה מקדושתה, ועל הכל נאמר לא יקדיש איש אותו, אבל יונח כמות שהוא.

משרשי המצוה מה שכתבתי למעלה במצות תרומה (מצוה שנ“ב) כי כל זה למוראת הקדש.

מדיני המצוה. כגון מה שאמרו זכרונם, שאם הקדיש לבדק ההיכל לא ישנה לבדק מזבח, וכן כך כיוצא בזה. ועוד אמרו גם כן שאין מערימים על בהמת ההקדש להקדיש עוברה קדושה אחרת, אלא הרי הוא בקדושת אמו, שוולדות קדשים ממעי אמן הן קדושים, מה שאין כן בבכור, שהבכור ביציאתו הוא מתקדש, דבפטר רחם תלה הכתוב, ולפיכך אפשר להערים על הבכור קודם שנולד להקדישו קדושה אחרת, ועל זה נאמר אשר יבוכר לה‘ לא יקדיש איש אותו, משיבוכר אי אתה מקדישו, אבל אתה מקדישו בבטן, לפיכך מי שאמר אם תלד זכר הרי הוא עולה יקריב אותו לעולה אבל אינו יכול לעשותו זבחי שלמים, לפי שאינו יכול להפקיעו מקדושה גבוהה, שהבכור נאכל לכהנים לבד, והשלמים לכל אדם.

ונוהג  איסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. שאפיל בזמן הזה שאין מקדישים, מי שעבר והקדיש בהמה להקדש אחד אינו יכול לשנותה להקדש אחר, ועובר על זה ושינה אותה מקדושה לקדושה, כגון שהקדישה לשלמים ואחר כך אמר שתהא קדושה לעולה או לקרבן אחר, עבר על לאו זה ואין לוקים עליו, לפי שאין בו מעשה.

..

 

אישים ומדרשים

 לענוים יתן חן - נתיבות התורה - הרב עמרם דרעי

 

”אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם“, גודל ועוצם מעלת העמל בתורה ותוצאותיה, והזכות הגדולה אשר זוכה לה האדם, והמעלות הרבות והנשגבות ביותר אליהן יכול האדם להגיע ניתן ללמוד מפרשתינו. ”אם בחקתי תלכו“ פירש רש“י שתהיו עמלים בתורה, ואת מצותי תשמרו הוו עמלים בתורה על מנת לשמור ולקיים כמו שנאמר ולמדם אותם ושמרתם אותם. אמר רבי יצחק: אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי - אל תאמין, לא יגעתי ומצאתי - אל תאמין, יגעתי ומצאתי תאמין (מגילה ו:). וכן מובא במדרש על הפסוק ”שמן תורק שמך: מה השמן הזה תחילתו מר וסופו מתוק, כך הם דברי תורה. אדם מצטער בהן בתחילה ועושה בהן אחרית טובה, שנאמר ”והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאוד“. אמרו חז“ל: ”אמר משה לישראל, כמה צער נצטערתי על התורה וכמה עמל עמלתי בה, וכמב יגיעות יגעתי בה, שנאמר: ויהי שם ארבעים עם ה‘ יום וארבעים לילה“. נכנסתי לבין המלאכים ולבין השרפים שאחד מהם יכול לשרוף את כל העולם כולו, שנאמר, שרפים עומדים ממעל לו. נכנסתי לבין החיות, נפשי ודמי נתתי עליה. וכש שלמדתי אותה בצער, כך אתם לומדים אותה בצער“. וכמו שאמרו בפרקי אבות: ”כך היא דרכה של תורה - פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחייה ובתורה אתה עמל, ואך אתה עושה כן אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא“. מסופר על הגאון רבי אייזל חריף זצ“ל שהגיע לישיבת וולוז‘ין לחפש חתן לבתו, היות ולא היה בכוחו לבחון את כל בחורי הישיבה, שאל בבית המדרש קושיה עצומה, והכריז כי הבחור אשר יצליח לתרצה - יהיה חתנ לבתו. עמלו הבחורים, שקדו יומם ולילה, שכן מי אינו רוצה להיות חתנו של גאון הדור? תורים ארוכים השתרכו לפני דלת חדרו של רבי אייזל, בחורים מופלגים הרצו לפניו את תירוציהם, אך איש לא הצליח למצוא את התירוץ. אחר ימים יצא רבי אייזל לדרכו בידיים ריקות, אחר שעברה המרכבה כברת דרך מן העיר, שמע לפתע העגלון קול קורא: ”הי עצור, עצור“. אחד מתלמידי הישיבה, קרב תשוש ויגע אל המרכבה, רבי - קרא מתנשם ומתנשף, שאל רבי אייזל האם מצאת תירוץ לקושיה  - ענה: לא מצאתי - אך חייב אני לדעת מהו התירוץ! אורו פניו של רבי אייזל חריף ואמר: בך בחרתי, תשוקתך העצומה לתורה אשר הריצה אותך עד לכאן, לא הבחינה ולא הכבוד הם שהריצו ודחפו אותך לחפש את התירוץ. אלא אהבת התורה לשמה. אותך בחרתי ואתה תהיה חתני....

www.expressionweb.co.uk

 

מוסר השכל מפרשת השבוע

 

”אני ה‘ אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים“, כל המודה במצות ריבית, מודה ביציאת מצרים וכל הכופר במצוות ריבית, כופר ביציאת מצרים (ילקוט), מקשים, למה נענשו המצרים על אשר עינו את בני-ישראל, והלא גזירה היא מלפני השי“ת: ”ועבדום ועינו אותם“? משיב ע“כ הראב“ד, כי חטאם של המצרים היה שהוסיפו והעבידו את ישראל בפרך, כאשר הגזירה הייתה ”ועבדום“ אבל לא בפרך. יוצא אפוא שהמצרים לקחו מבני ישראל ריבית - שגבו מהם את חובם עם תוספת, יותר משנתחייבו בגזירת שמים, הרי כל הכופר במצות ריבית ולוקח ריבית מבעלי חובותיו הריהו כופר ביציאת מצרים, שכן לפי שיטתו לא עשו המצרים כל עוון ולא היו ראויים לעונש..                         (הדרש והעיון)

 

 

עלון ישמח משה מורשת אבות דבר התורה השבועי שלך 

העלון מוקדש  :     

   

לרפואת מו“ר הרב מרדכי צמח בן מזל בתוך שאר חולי ישראל  - אמן.

              לרפואתם והצלחתם של יעיש בר מזל; חנינה בת יקוט;  יוסף ואיידה מרציאנו.

  

.

.